And you belong to me, too*

כמה שבועות אחרי שהכורסה (המהממת) של רחלי מצאה את מקומה החדש במרכז הסלון בנהלל,  היא (חברתי האמיצה) ערכה פשיטה על ביתו של סבא דב, מוותיקי נהלל והסבא של בעלה המהמם שאול, ומצאה את השלל הזה, שהיה מתפורר לחלוטין עם איזה שאריות בד גובלן דוחה ביותר בתור ריפוד. (כאן בתמונה, מיד אחרי שהפשטתי אותו מהבד והספוג המתפורר שהיה תחתיו).

מיד הוכרז שהוא למעשה הבן האובד של הכורסה החדשה ועל כן נשלח אליי מיד ורופד באותו בד, וגם העץ שהיה ממש, אבל ממש דהוי, פגום ושרוט, קיבל טיפול מקצועי עם כמה שכבות פוליטורה בגוון מהגוני כמו הכורסה.

כמו שאפשר לראות בתמונה, לקחתי לי כאן חופש עיצובי קטן והוספתי להדום 2 כפתורים שנמשכו פנימה ויצרו פני שטח חדשים.

ברפדות המסורתית נהוג לחדש רהיטים קרוב ככל האפשר למקור, בשינוי הבד כמובן. אבל אני כאן כדי לשבור מוסכמות וגם רחלי היא אישה אמיצה כאמור, וידעתי שהיא תעריך את הטאצ' האישי. בעיני זה יפה יותר ככה.

והנה תמונה של 2 הפריטים יחד אחרי שהתאחדו להם בנהלל כפי שצילמה רחלי

*I belong to you- Lenny kravitz

And the Beat goes on*

את הכורסה הבאה הביאה אליי טליה שהגיעה דרך חברה של חברה (תודה נעמה וענת). לאחרונה טליה והחבר שלה עברו מת"א לגבעתיים לדירה שהיתה של הסבא שלו ושם חיכתה להם הכורסה. עזובה וקצת עקומה... אבל עם המון המון נוכחות.

בטלפון דיברנו על הבד ואני המלצתי לעשות טיול לבדולינה באבן יהודה, אין על הבדים שיש שם. ובאמת לשמחתי טליה הפנימה וביצעה ואף התעלתה על מרבית האנשים ובחרה בד צבעוני ומאוד מיוחד, עם הומור יפני – בהדפסי רדיו ישנים.

שם היא גם קנתה בד מהמם להדום, שהגיע משוק הפשפשים , בו היה צריך להחליף גם את הספוג המתפורר ואז הוא נהיה פשוט חתיך, איזה בד יפה!!

הכורסה היתה במצב רע יותר ממה שחשבתי והיה צריך לשחזר לה את כל המושב – עם רצועות חדשות, ספוג ואקרילן וגם כל הבסיס שישב על מעין תושבת - מנגנון הזזה של פעם – ריקליינר היה דפוק לחלוטין וסידרתי אותו מחדש, גם אחת הידיות היתה שבורה ובקיצור – היה צריך כאן הרבה רוך ואהבה.

אבל בסוף – אחרי לא מעט עבודה, יצא פריט מאוד מיוחד – מצד אחד יש לכורסה מבנה מאוד קלאסי וקצת כבד ומצד שני הבד נותן לה איזו קלילות וילדותיות.  גם הבד של ההדום נותן את האפקט הזה ו2 הפריטים משתלבים יחד בדרך נועזת ומקסימה.

* And the beat goes on - sony and sher

Is this love*

זהו סיפור על רחלי ועל הכורסה החדשה והמהממת שלה. רחלי היא החברה הכי יקרה וותיקה שיש לי. חלקנו חדר במגורי קצינות בחטיבה 188 ברמת הגולן, היא היתה קצינת ת"ש רכה ומהממת, שחורת תלתלים ויצירתית עד אין קץ ואני הייתי קצינת הובלות קוצנית וקשוחה. מצאנו זו את זו שם ולא הרפנו, כבר איזה 16 שנה (וואו, רחלי אנחנו מה זה וותיקות) – גם שהיא עברה לגור בנהלל, גם כשאני גרתי בפריז, גם כשהיא גרה 4 שנים בערבה ואני כאן בתל אביב, גם שנולדו לה 3 ילדים ואני ממשיכה לפזז במועדונים. אחת לכמה שבועות, אנחנו נפגשות וטוחנות אחת לשניה את הצורה.
באחת הפגישות האלה בבנימינה, הכרחתי אותה לקחת אותנו באוטו שלה לחנות יד שניה בקיבוץ משמרות, כי אני מתתתתעה על חנויות יד שניה, במיוחד כאלה מחוץ לעיר שיש בהן גם וגם וגם.

האוסף זו חנות לא קטנה, יותר האנגר כזה, של בחור חמוד שלוקה בתכונה הכרחית לבעל חנות יד שניה - הוא אספן כפייתי. יש שם פריטי מטבח וכלי בית, תקליטים, תמונות, מזוודות ישנות, מפות וכמובן פריטי ריהוט. אין שם ככ בגדים וטוב שכך כי כמה כבר אפשר להכיל??
בחנות איתרתי מיד כורסה מבית טוב מאיזור שנות ה-50 (מתה על בולי הצנע שמסתתרים בתחתית הרהיטים מאותה תקופה) כורסת קפיצים (!!) סופר נוחה עם ידיות הורסות בצורה מעוגלת שהופכת להיות גם הרגליים של הכורסה.

רחלי מיד הכריזה בעלות וכמה דקות אח"כ ו500 ש היא היתה שלה (יחד עם איזה עוד איזה חצי חנות שהיא קנתה שם) הריפוד היה כמובן דוחה – גם מכוער וגם מרופט אבל כמה נוח שיש חברה רפדית שיכולה גם לעזור לאתר פריט ריהוט נחשק, ליעץ בבחירת הבד ולבצע.

בפגישה הבאה שהיתה בת"א יצאנו למסע סובב נחלת בנימין לאיתור בד, משימה קשה בפני עצמה כשהכורסה מצטרפת למשפחה קיימת של ספות וכורסה נוספת. הוחלט על גווני כחול וחום שיהלמו את הקיים ונבחר בד פסי שניל בגוונים הללו.

גם הידיות\רגליים זכו לטיפול קוסמטי עם מריחת פוליטורה שרעננה את הברק ואת הצבע וככה היא נראית בסוף. המשך יבוא

* Is this love - Bob Marley