לפעמים, בין פרויקט לפרויקט, בין כיסא לכורסה, אני מצליחה להתפנות לפרויקט שונה שפותח לי את הראש. כזה הוא הפרויקט הזה שהשלמתי לא מזמן - תיק גב לחברתי רחלי שנתפר על פי בקשתה והזמנתה ליום ההולדת שלה.
רחלי היא מהבחורות האלה שהולכות עם תיק ענק וכבד בו הן צוררות את כל הבית ובחיי - גם חלק מהבית של השכנים. גודל תיק האיפור שיש לה שם...כן...
אז מורת הפילאטיס של הגברת הודיעה לה שאם היא תמשיך ללכת עם תיק על הכתף, כל הגוף שלה יקבל נטיה הצידה ביום מן הימים. בדיוק אז התקשרתי ושאלתי מה היא רוצה ליומהולדת ושממש בא לי לתפור לה תיק, אז יצא בול.
הרבה תיקים תפרתי בחיי ואני הולכת ומשתכללת. זה למעשה תיק הגב הראשון שאני מפענחת את צפונותיו וזה בהחלט סוג של מחקר.
בכלל, תיקים זה ממש מבוך ולא עניין לבעלי לב חלש או חסרי יכולת תכנון מראש. בתיק צריך לתכנן הכל מראש, לדעת בדיוק איפה יהיו הכיסים בבטנה ואיפה יהיה רוכסן, כי מכינים הכל מראש ואז כמו קסם, הכל מתחבר ומתיישב במקום.
התיק נתפר משארית עור בצבע בריק שנותרה לי מפירוק של ספה (הכי כיף למחזר) עם בטנת כותנה בטקסטורת נקודות עם הרבה כיסים והפטנט שלי - כיס קדמי נסתר שבו זורקים את כל מה שצריך להגיע אליו בשלוף - נייד, מפתחות, גלוס, אני שונאת תיקים בלי כיס זמין לכל אלה ועוד. הכנסתי לרצועות הגב אבזמים שמאפשרים לכוונן את האורך הרצוי וגם רציתי שתהיה לה גם האופציה ללכת איתו על הכתף והכנתי רצועה נוספת שיכולה להשלף ולהתחבר בצדדים.
העיצוב יצא מעין ילקוט בית ספר של פעם, מאוד מתכתב עם זכרונות הילדות שלי וגם של רחלי ואני מתה עליו. הנה עוד זוית
