* Won't Go Home Without You

זו הכורסה ששני הביאה אליי. הייתם מאמינים שהיא הגיעה לכאן, לתל אביב, כל הדרך ממלבורן, אוסטרליה?

מסתבר, שלפני שנים מספר, שני גרה שם ויום אחד היא מצאה אותה ברחוב! כן, גם שם זורקים רהיטי וינטאג' מהממים לרחוב. אז היא שכנעה את בנזוגה להעלות אותה הביתה וכשהגיע הזמן לארוז מכולה ולחזור לארץ, היא העלתה אותה לישראל.
הכורסה כבר לא עולה חדשה, היא שרדה בקושי חתול תעלול שהתעלל בה עד שקיבלתי משני מייל עם הנושא: "יש לי רהיטים שדורשים אהבה", איזה ניסוח מתוק? ישר אהבתי אותה ואת הרהיטים שלה.

יחד עם הכורסה היא הביאה הדום מתפורר עם צורה מגניבה.

רואים בתמונה כמה הוא מסמורטט והכורסה, אמנם נראית מוצקה אך היא מטעה... בפנים כל הקפיצים במושב ובגב יצאו מהמקום והיה צורך לקשור אותם מחדש. שני הפריטים עברו מתיחת פנים רצינית.

הכורסה נראית אחרת לגמרי ללא הויניל השחור האגרסיבי. שני בחרה בד אריג עבה בצהוב חם וכדי לשמר את רוח הכורסה,  הוספתי בגב 4 כפתורים בצבע ירוק דשא שמהווה קונטרסט עדין לצהוב.

הבדים ששני בחרה לאו דווקא מתקשרים זה עם זה וזה בסדר כי בבית הם לא יעמדו יחד, זה לא סט. הנה ההדום – נכון שהוא נראה אחרת לגמרי? ואיזה צורות מגניבות היו עושים פעם??

והנה הכורסה מהצד – מבנה יפייפה

*Maroon 5 - Won't Go Home Without You

*I say a little prayer

מכירים את הכסאות האלה? אני מוצאת שהסוג הזה די נפוץ, גם לי יש בבית 2 בסגנון וגם בשווקי פשפשים וכו' רואים אותם די הרבה. 


זה מצחיק, כי בשנות ה50 כשייצרו אותם, כמה אנשים כבר היו פה? איך זה שיש כל כך הרבה מהם?

אני רק יכולה לשער שבגלל שהם כסאות עמידים וחזקים, רבים מהם השתמרו בצורה יפה ועל כן רואים לא מעט כאלה בימינו.

בכל מקרה, זהו אחד הכסאות המורכבים יותר לריפוד, המבנה שלו דורש הרבה תפירה בעבודת יד, בחוט ומחט... להערכתי - יותר מחצי מהעבודה על הכסא היתה תפירה ביד. זה בהחלט לוקח זמן...

הכסא שיוני הביאה אליי עבר שימור של העץ אצל נגר שעשה עבודה לא רעה ולכן, למרות שהריפוד היה מדובלל וקרוע, הוא לא נראה מאוד רע. אבל גם זמנו הגיע ויוני בחרה לו בד בשני גוונים.

את הכרית הכנתי כמובן חדשה כי הספוג היה גמור. גם בכרית יש מורכבות של דופן אחורית מעוגלת לפי הקו של המשענת.
אחרי שהכסא היה מוכן, החלטנו להוסיף לו כפתורים במושב.

זה לקח את הלוק לכיוון ילדותי יותר ומאוד חמוד לדעתי. יוני הביאה בד כתום שיהיה קונטרסט מושלם (תכלת וכתום זה שילוב מעולה בעיני) והתוצאה הסופית היא פשוט מופת לרהיט וינטאג' אותנטי שעבר שימור ושחזור מודרני.

* ונקנח באחת הסצנות המשעשעות והאהובות עליי בכל הזמנים - מתוך הסרט My best friend's wedding - I say a little prayer

*Head Over heels

היום אני רוצה להציג בפניכם את ראש המיטה שעשיתי עבור אדם ומיכל

לראשי מיטות (או גבי מיטות) חלק משמעותי באהבה שלי למקצוע שלי, לרפדות.
גב מיטה הוא פונקציונאלי – נוח וכייפי וגם פריט עיצובי שתוחם את איזור השינה, יכול להוסיף טאצ' של צבע ולוק מלכותי.

אני יכולה לספר מניסיון שברגע להופכים את האיזור הזה של קיר חשוף או קרש עץ לאלמנט מרופד, נוח ויפה, אין דרך חזרה! זה פשוט פריט הכרחי בחדר השינה.

לשמחתי אדם ומיכל פנו אליי בבקשה שאעצב ואייצר להם ראש מיטה לדירה התל אביבית הסופר מגניבה שלהם. עשיתי כמה ראשי מיטות בעבר אבל לא צילמתי וההזמנה הזו נתנה לי דחיפה להתניע מחדש תהליך שהתחלתי מזמן ולא השלמתי – עיצוב וייצור קולקציית ראשי מיטות שאוכל להציע ללקוחותיי עם אלמנטים בהתאמה אישית של גודל, סוג וצבע הבד וסגנון מבוקש.

אם כך, ראש המיטה שלהם הוא סנונית ראשונה שמבשרת את בוא הקולקצייה בקרוב. בעוד שבועיים אני מצלמת ראשי מיטות בעיצובי בסטודיו של צלם מקצועי ואני מניחה שתראו את התוצאות ממש מעט אחר כך, אז היכונו.

עד אז, הנה ראש המיטה של אדם ומיכל - ברוחב 160 ס"מ ובגובה של מטר אחד. הבד שנבחר לפרויקט הוא בד מיקרופייבר - בד ניתן לניקוי במטלית לחה, יש לו מרקם של זמש או קטיפה – כלומר כשמעבירים עליו את היד זה משנה את הצבע קצת. הבד הספציפי הזה הוא בחירור לייזר עדין (אך עם שכבה תחתונה אטומה) לי זה הזכיר כפפות של פעם שהיו עשויות מעור דקיק ועדין עם חירורים קטנים כאלה.
האופציה לנקות את הבד איפשרה להם לבחור בד בצבע בז' שמנת שזה לא מאוד פרקטי בדרך כלל... אבל כאן זה עובד טוב.

תקריב של הבד

*Head Over heels  -Tears for fears

* 99Luftballons

יומן ברלין: היה כיף!
נסעתי לברלין אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי בחו"ל. עבורי, נסיעה לחו"ל, היא קודם כל בריחה וערגה לכל מה שאין כאן... וזה לא מעט: מזג אויר שונה, אנשים שמתלבשים עם המון אמירה אישית, השראה חדשה, חנויות שנראות אחרת, מאכלים של מהגרים, סופרמרקטים עמוסים בכל טוב, תחבורה ציבורית נוחה וזמינה בכל השבוע וושופינג של דברים שאין לאף אחד אחר... זה עושה לי את זה.
הפעם גם נסעתי לראשונה כאמא גאה לסטודיו ולבלוג והתעסקתי הרבה במחשבות על העתיד, על רעיונות חדשים ואיך אני אציג את כל מה שראיתי שם, כאן בבלוג

ברלין יפה ומאוד ירוקה, זולה למחיה ומלאת השראה - המון בתי קפה מגניבים, בשישי ושלישי פתאום צצים שווקים יומיים כאלה שמתקפלים אחה"צ, חנויות עם פריטים מעוצבים וכמובן המון וינטאג' ויד שניה

באחת החנויות, ראיתי שתי קופסאות תפירה  - האחת עם רגלי פיפטיז מגניבות, כמו רהיט בפני עצמו והשניה כמו שרפרף שנפתח להמון מגירות. פעם היו נותנים מקום כבוד לתפירה.

בערב הראשון, חברתנו ענת, הזמינה אותנו לבוא איתה לערב הפתיחה של אירוע  "TASTE BERLIN", ערב למוזמנים בלבד שפתח שבוע של חגיגה מקומית. האירוע התקיים בבנין עתיק לצד נהר השפרה שבימים רגילים משמש כגלריה. באירוע הציגו אמנים מכל העולם את האנטרפטציה שלהם לקשר בין עולם הגסטרנומיה לעולם העיצוב, בדיוק שני התחומים האהובים עליי בעולם. אנחנו באנו לפרגן לעידו גרני מסטודיו Appetit שהציג בתערוכה מיצב שנקרא תצפיות על אוכל - Eating observations, שמציב אותנו מול מראה, פשוטו כמשמעו כדי לגלות  - איך אנחנו נראים כשאנחנו אוכלים? המבקרים בתערוכה היו אמורים להתבונן בעצמם, באמצעות מראות מעוצבות שנתלו על הקיר, בזמן שהם נוגסים ולועסים. הרעיון מעניין ולצורך כך עידו שהוא גם שף, הכין המון סנדוויצונים קטנים ומושקעים, שיפודי מוצרלה ועגבניות שרי וכשהגענו לתערוכה, מצאתי את עצמי בשמלה ועקבים, עומלת במטבח שהוקצה לאמנים על הפינישים האחרונים של המיצג של עידו.

היה מאוד יפה ומסוגנן, מלבד המיצג של עידו שפשוט נטרף, ליטרלי, ע"י הברלינאים המעוצבים, היו עוד כמה אמנים מענינים, כולל  מישהי שישבה והדביקה דובוני גומי על כסא עם אקדח דבק חם, פסנתר כנף אימתני עליו הוגשו קינוחים מעלפים ומיצג שהזמין לטעום פונדו שוקולד עם תולעים (נורא טרנדי עכשיו חרקים כמזון).

ביום א' מתקיימים בברלין כמה וכמה שווקי פשפשים. אני בחרתי לבקר במאואר פארק Mouar park שהוא הגדול ביותר, בחיי שחשבתי שאספיק לנדוד לעוד אחד בהמשך היום, אבל לא דמיינתי שהוא כל כך גדול. בשוק יש כמובן המממון רהיטי וינטאג', מנורות, דליי אמייל ושכיות חמדה מהעידן הסובייטי, יש שם איזורים שלמים של ארגזים מלאים בכל מיני שטויות - מעניק הסבר נוסף לשמו של השוק. פשוט לפשפש עוד ועוד.

נתקלתי גם בדוכן הזה - שמכר רהיטי בובות ישנים, גם הם בלוק וינטאג'י שכל כך מתחשק לאמץ הביתה.

יש בשוק גם המון דוכנים של מיטב בחורות ובחורי העיר שמוכרים דברים מהארון הפרטי שלהם - בגדים, נעליים ואביזרים, H&M שולטתתת, אבל לא רק. השלל שלי מהשוק - כמה בגדים, סניקרס במהדורה מוגבלת של פומה, מברגים ישנים עם ידית עץ, מספרי חוט ישנים וכמה גלילי סרטים. 

רוב הזמן הסתובבתי שם מבואסת מכמות המנורות והרהיטים שהייתי רוצה שיחזרו לארץ איתי, קשה... אבל מזל שכמו בשווקים אחרים באירופה, האוירה בשוק צוהלת, יש המון דוכני אוכל ובירה, מוזיקאים מנגנים, בליל שפות ואנשים, הייתי שם יום שלם, עד שאחר הצהריים התחיל לרדת גשם חזק והבריח אותי ואת כולם.

ועוד השראה מברלין: פתרונות ישיבה יצירתיים - כדי חלב בגלידרייה, ארגזי משקאות בהמבורגריה, וכסאות נדנדה ננסיים בבית קפה.

ועוד קצת - רכב מסחרי מצופה בדשא מלאכותי, חנות מוצרי ילדים קסומה ומושב קש עם גגון - לגינה, יש כאלו בכמה וכמה בתי קפה בעיר, חייבים להביא אותם לארץ.

ברלין נעמה לי מאוד ואני כבר רוצה לחזור שוב. חיפשתי שיר בגרמנית לחתום את הפוסט הזה ונתקלתי בזה -  1984 - המלחמה הקרה ושביב תקווה בדמות 99 בלונים.

Nena - 99 Luftballons