*There is A light that never goEs Out

היום יככבו כאן שני פרויקטים של כסאות, פריטי ריהוט שמזמן לא קיבלו כאן במה והנה - הצטברו להם שניים צבעוניים ומיוחדים ביותר של שתי לקוחות שונות, והכסאות בכלל לא באותו סגנון, אבל אם תסתכלו היטב, תוכלו להבחין בקווי הדימיון הרכים.

נתחיל בשני הכסאות של מורן. הם נקנו בשוק הפשפשים, לעטר את ביתם החדש בישוב קהילתי בדרום הארץ, כסאות וינטאג' בצורה יפייפיה.

העץ היה מרוט וחבוט, התשתית הפנימית גמורה, אבל הפוטנציאל - ממש שם.

מורן רצתה בתחילה לצבוע אותם בצביעה אטומה בצבע חי כלשהו, כי כל הבית מלא פריטי עץ ובא לה לגוון.  ואני בגדול מסכימה עם הכיוון הזה אבל במקרה הזה חשבתי שזה עוול לכסאות העדינים האלה, והעץ- ממש מלאכת מחשבת שחבל לקלקל. לשמחתי בסופו של דבר היא הסכימה איתי והם נשלחו לשיוף וחידוש פוליטורה בגוון הדבש האהוב עליי.

איך שראיתי את הכסאות של מורן עלה בדעתי הבד הזה - ששמו פיקסל מ"שכטר" זהו בד לא כ"כ עמיד לריפוד ועל כן לא מזדמן לי לעבוד איתו, הוא מתפורר כשגוזרים אותו ולכן יותר מתאים לעבודות תפירה כמו כריות נוי וגם לכסאות האלה שהכיסוי שלהם תפור לפי גזרה ומולבש ביחידה אחת.

מורן זרמה עם הרעיון ומיקמתי במרכז כל מושב פרח מתוך הבד. בחנות מורן התאימה לבד קדר מבד צהוב עמוק שנותן כאן זריקת צבע מסחררת. אני אוהבת שהקדר הוא בכלל לא מפלטת הצבעים של הבד אלא אחר לגמרי.

הכסאות נקנו להיות כסאות "פינה" ללא שימוש פונקציונלי ליד שולחן אלא פשוט לעמוד ולהיות יפים וכמובן לשמש כאקסטרה מקום ישיבה בעת הצורך. 

לעומתם - כסאות פינת האוכל של חיה בהחלט בשימוש. הכסאות הגיעו אליי אחרי טיפול מסור של הרסטורטור שי אברהמי שתיקן וחיזק, עשה פוליטורה וגם דאג להחלפת גבי הקש הקלועים. כך שלצערי אין בנמצא תמונת לפני, חבל, כי אני בטוחה שהמהפך מסחרר.

זו פינת אוכל שהגיעה מארה"ב והיא בוודאי בת כ50-60 שנה. באופן מסורתי בשני קצוות הושלחן ממוקמים כסאות עם ידיות ויש עוד 4 באותו סגנון ללא ידיות שממוקמים בצידי השולחן.

חיה היא אישה סופר סולידית עם לבוש ושיער מוקפד, ולכן לא היתה מופתעת ממני כשראיתי את בחירת הבדים שלה. ל4 הכסאות ללא הידיות נבחרה קטיפה עם נקודות מובלטות בצבע ירוק רענן ולשני הכסאות הראשיים בד אפור עם פרחים שאותו ירוק מפציע בתוכו גם כן. גם כאן הבדים מ"שכטר".

בגרסת הריפוד הקודם שהגיע אליי היה קדר באותו בד ואני ייעצתי לחיה לשלב בכסאות קדר מבד אחר שיתן את אפקט המסגרת. שימו לב שיש כאן 2 קדרים - למעלה ולמטה. העליון תפור במכונת תפירה לפי גזרה, התחתון מוצמד עם אקדח סיכות. הצעתי קדר של קטיפה סגולה לשני סוגי הכסאות ונהנתי מכל רגע של עבודה על הכסאות הססגוניים האלה.

כשחיה באה לאסוף את הכסאות היא מלמלה ש"בבית יהרגו אותי" אבל היא היתה שלמה עם הבחירה שלה ואהבה את התוצאה הסופית.

*There is a light that never goes out - The smiths

*Somebody To Love Me

לפני פסח היתה תקופה מאוד עמוסה כאן בסטודיו, הלו"ז היה מלא בעבודה וכולם כולם רצו שיהיה מוכן לחג. כשכבר הייתי עמוסה לעייפה, הגיע אליי אופיר עם זוג הכורסאות שמיד תראו וביקש לרפדן. שמחתי מאוד כי הן בדיוק מסוג הפרויקטים שאני אוהבת - וינטאג' אותנטי ומקורי, עברו במשפחה ומרופדות בבד ישן ומכוער כך שהחידוש יהיה מאיר עיניים. 

רק שגם הוא, ללא יוצא מהכלל, רצה את הכורסאות לחג. כמעט ויתרתי - זה היה נראה מעבר לכוחותיי אבל...התשוקה לטפל בהן היתה גדולה ממני והסכמתי. עבדתי קשה לפני החג, אבל היה שווה, תראו מיד

משהו בצורת העץ, שחובקת את הכורסה ברכות, ממש מייחד את הכורסאות האלה שהיו שייכות לסבא וסבתא של עופר, בנזוגו של אופיר והוא ריפד אותן לדירתם החדשה כמתנה לעופר.

מה שהכי הטריד אותי בכורסאות זו הכרית מושב העצומה בגובהה, זה כל כך לא פרופרציונלי ולכן, למרות שבכל מקרה הן נזרקו לפח והכנתי עבור הכורסאות כריות מושב חדשות, הייתי חייבת לעשות ניתוח כירורגי

 אז אפשר לראות שמעל הכרית המקורית בצבע חום, מעליה הוסיפו אי פעם שכבת נוספת של צמר גפן ואצות ים מיובשות, זה מה שהיו משתמשים לפני הספוג. הכרית המקורית היתה בגובה נורמלי אותו שיחזרתי בכרית החדשה. בנוסף, בכרית המקורית היתה מערכת קפיצים מגניבה שלצערי לא שרדה את פגעי הזמן ושקעה לחלוטין, אבל עדיין, זה היה מסע מרתק בנבכי הזמן.

 גם הריפוד המקורי, חום וכתום כמו שאהבו פעם, נחשף בפני.

 ואז, במעבר חד, לבדים המודרניים והיפים שאופיר קנה בשכטר (והתבסס על זוג כורסאות שראה אצלי בבלוג), אחרי חידוש הפוליטורה, כריות מושב חדשות,  תוספת של קדר יפה - הנה הן בגרסתן החדשה:  

קלוז אפ לקדר החום שוקולד שעוטף את הכורסה

 וגם את השניה. 

כמה זה נראה אחרת שזה חדש ומודרני. כמה כבוד לעבר ומבט לעתיד.

 ובהיפוך כריות

* Mark Ronson & Business Intl ft Boy George-Somebody To Love Me